אנשים לא אוהבים לדבר על התמכרויות, מקשרים אותן אוטומטית למגזרים או למעמדות מסוימים (ספוילר: זה כבר לא רק הנרקומן בתחנה המרכזית) ונוטים להתעלם מסממני התמכרות המתעוררים אצלם. גם המערכת הציבורית מדחיקה את הנושא, ולמעשה זנחה את הטיפול בו (תירָאו מופתעים) והותירה את רובו בידי השוק הפרטי. אבל לצערנו מספר הפסיכיאטרים, המוכנים לעסוק בתחום ולהתמחות בו, מצומצם מאוד (אולי עשרות ברחבי הארץ). 

בשנת 2020 פרסם מרכז המחקר והמידע של כנסת ישראל דוח שכותרתו הייתה המידע הקיים על אוכלוסיית הסובלים מהתמכרות בישראל, אבל אולי הניסוח הקולע יותר שלה הוא המידע החסר על אוכלוסיית הסובלים מהתמכרות בישראל, כי בדברי המבוא לדוח מתואר הקושי הגדול להפיק תמונת מצב המשקפת את היקפי התופעה האמיתיים בישראל. נתונים שונים המגיעים מגורמים שונים, אי הנכונות של כולנו לדווח לזרים על הרגלי ההתמכרות שלנו והעדר גוף אחד מרכזי וחזק, המופקד על הטיפול בתופעה נרחבת זו, מובילים למצב עניינים מדאיג, הפוגש בסופו של דבר את כולנו, תרצו או לא תרצו, בבית הפרטי שלנו. 

חברים, התופעה הזו נפוצה ו"נורמלית" עד כדי כך, שכל פסיכיאטר העוסק בהתמכרויות יספר לכם שאין שיחת סלון אחת, שבה הוא לא הופך מוקד העניין של כל הנוכחים. הנתונים שפרסם בשנת 2022 המרכז הישראלי להתמכרויות מלמדים שאחד מכל שבעה ישראלים סובל מהתמכרות (כזו שחמורה מספיק כדי לעמוד בקריטריונים של מערכת הבריאות). נתוני הרשות הלאומית לביטחון קהילתי משנת 2022 מלמדים שכל בגיר רביעי בישראל דיווח על שימוש בקנביס (על פי הנתונים בעולם אחד מכל עשרה משתמשים יפתח בסופו של דבר התמכרות של ממש), ומשרד הבריאות מדווח, בעקביות גדולה למדי, שכ-140 ישראלים בשנה מתאשפזים בבתי חולים פסיכיאטריים בגין סיבוכי קיצון של שימוש בסם. אבל למעשה נהוג לומר שניתן להגדיר כמעט כל אחד ואחת מאיתנו כמכורים במידה כזו או אחרת. 

ב-Mindme, המתמחה בטיפול בהתמכרויות של אנשים מתַפקדים, מטפלים בכל רגע נתון במורות ובמורים בתיכון שאיבדו שליטה בשימוש בממריצים (ריטלין וחבריו), בזמרים ובשפים המתקשים להיגמל מאלכוהול (בגלל סביבת העבודה שלהם), בעורכי דין ובאנשי ציבור שלא מצליחים להשתחרר מקוקאין או מסם הדוקטור (MMC) ובאנשי הייטק שלא יודעים "לסגור" יום עמוס בלי איזה ג׳וינט טוב… כולם מתפקדים לכאורה, אבל כולם באים ואומרים אותו הדבר: הסם חטף להם את איכות החיים, פירק את המשפחה, תקע את הקריירה. 

אז סמים? אלכוהול? אולי בכלל התנהגות פוגענית כמו הימורים? או לא פוגענית, לכאורה, כמו סקס או אוכל? או לייקים ברשתות החברתיות? או משחקי מחשב? התמכרות היא מחלה חמקמקה, ופנים רבות לה; תבחרו מה מתאים לכם או pick your poison, כמו שאומרים באנגלית. התמכרות היא שילוב של תורשה, אירועי חיים ובחירות אישיות. לכן אף אחד מאיתנו איננו חסין מפניה, וחלקנו זקוקים לטיפול פסיכיאטרי שיסייע לנו להיחלץ מאותו תהליך של הרס עצמי.

כדי לדעת אם זה המצב, אלה השאלות שעליכם לשאול בנוגע לעצמכם או לאדם היקר לכם: 

• האם אני חש שאני מאבד שליטה על המינונים או על התנהגות כלשהי?
• האם אני צורך את אמצעי ההתמכרות בכמות או בתדירות גבוהות הרבה יותר מאשר בעבר?
• האם אני סובל כשאני נמנע מפעולת ההתמכרות ואז חש הקלה גדולה כשאני שב אליה?
• האם אני משקיע מאמצים בלתי סבירים או חריגים בחתירה לפעולת ההתמכרות?
• האם כל היום שלי סובב סביב מושא ההתמכרות או סביב מחשבות עליו?
• האם אני מבין שבגלל ההתמכרות אני פוגע במישהו פיזית או רגשית, פוגע ביחסיי בעבודה או בחיי הפרטיים?
• האם אני חש מצוקה או פגיעה בתפקוד במהלך תקופת השימוש? האם מעירים לי? שופטים אותי? האם זה מתחיל לעצבן אותי, אבל אני מבין שיש דברים בגו?

אם עניתם על חלק מהשאלות בחיוב או אפילו אם רק התחלתם לתהות "רגע, אולי משהו לא בסדר איתי", זה הזמן להתייעץ עם איש מקצוע, ולשמוע את דעתו ואיך כדאי להמשיך.  הטיפול בהתמכרות מורכב ומגוון. על פי רוב אין תרופת פלא אחת, וב- Mindme נשלב את המיומנויות של כל אנשי המקצוע העומדים לרשותנו ואת כלי הטיפול השונים, כדי להציע לכל אחד את הפתרון היעיל והמהיר ביותר, שיחזיר לו את השליטה בחייו.