תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים (Benzodiazepines) נפוצות מאוד בישראל; קלונקס (clonex) היא אולי הנפוצה שבהן, ולא הרחק מאחוריה נמצאות קסנקס, לוריבן, ואבן ועוד). בחלק מהמקרים הן משמשות לאיזון תסמיני אפילפסיה, אבל על פי רוב הן ניתנות כתרופות הרגעה או שינה.
העניין הראשון שיש להבהיר בנוגע לתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים הוא שמרכיביהן של תרופת השינה ותרופת ההרגעה זהים; ההבדלים העיקריים הם משך ההשפעה ומיתוגן בידי החברות המייצרות אותן.
למשל: קסנקס (Alprazolam או בשמה המסחרי הנפוץ האחר, אלפרליד) היא תרופה שזמן מחצית החיים שלה קצר מאוד (קצת יותר משש שעות), וקלונקס (Clonazepam) היא תרופה עם מבנה כימי דומה, אך זמן מחצית חיים ארוך הרבה יותר (קצת יותר מ-30 שעות).
זמן מחצית החיים הוא משך הזמן שבמהלכו מחצית מכמות החומר עוזבת את הגוף. למשל: זמן מחצית החיים של קפה הוא שש שעות. המשמעות היא שאם ב-12:00 שתיתם כוס אספרסו, ב-18:00 עדיין תישאר לכם בדם מחצית הכוס, ובחצות תישאר מחצית מהמחצית, כלומר רבע כוס אספרסו, שוודאי לא הייתם שותים מרצונכם. לכן ההמלצה היא לא לצרוך קפה בשעות מאוחרות.
אם נחזור לבנזודיאזפינים, כשאתם מחפשים תרופה שתאפשר לכם לישון בטיסה, קסנקס היא פתרון מעולה. עליתם על המטוס, נטלתם כדור, נרדמתם תוך 20 דקות, וכשהמטוס נחת כעבור ארבע שעות ברומא, אתם כבר שוב ערניים. אבל אם אתם סובלים מחרדה קיומית מתמשכת או מהתקפי פאניקה הפורצים ללא כל התרעה או סיבה, אז במקום לבלוע קסנקסים כמו גרעינים (מדי שעתיים) תעדיפו (בכפוף להמלצת רופא) להשתמש בקלונקס, שיאפשר לכם כיסוי ממושך יותר לאורך היממה. מלבד שתי תרופות אלה, יש עוד שפע תכשירים דומים, והתאמתם דורשת היכרות מעמיקה עם הבעיה שאתם סובלים ממנה ועם סגנון החיים שאתם רוצים לנהל. נדגיש רק שברוב רובם של המקרים בנזודיאזפינים הם פתרון זמני. הפסיכיאטר ירשום לכם אותם כ"גשר" בלבד, עד שיתאים לכם את התרופה הנכונה למצבכם (למשל תרופות ממשפחת ה-SSRI, כמו ציפרלקס, פרוזאק, לוסטרל וכיוצא באלה).
הוראות נטילה:
משתנות בהתאם לצורך ולתכשיר. אם זו תרופה לשינה, מומלץ ליטול אותה כמחצית השעה לפני שהולכים לישון. אם היא מיועדת לחרדה, על פי רוב נמליץ ליטול אותה באופן סדיר בשעות הבוקר, ולא בזמן התקף חרדה. אז נבחר את התרופה שמשך השפעתה הוא הארוך ביותר, ונעקוב זמן מה אחרי תגובתכם אליה, לפני שנמליץ לכם לחזור לפעילות מלאה שדורשת ערנות. התרופה תמיד תהיה חלק מתוכנית רחבה יותר שכוללת טיפול פסיכולוגי או תרופתי אחר.
ככלל, איננו ממעיטים כהוא זה בחשיבותם ובתפקידם של רופאי משפחה, אבל כשמדובר בתרופות מהסוגים האלה, חשוב מאוד להגיע לפגישה מסודרת עם פסיכיאטר, הן לצורך תחילתו הנכונה של הטיפול והן כשתבקשו להפסיק שימוש מתמשך (אנחנו מתמחים גם בגמילה מתרופות אלה).
סכנות ותופעות לוואי נפוצות:
שימוש ממושך בבנזודיאזפינים עלול לגרום לתלות ולהתמכרות, כמו גם לפגוע בערנות (אסור לנהוג) ובאיכות השינה (אף שהם מרדימים לכאורה) ולגרום לנפילות (בעיקר אצל המבוגרים שבינינו).
תופעות הלוואי קורות רק לחלק מהאנשים, וייתכן בהחלט שלא תסבלו מהן כלל. בדרך כלל תופעות הלוואי של תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים קלות עד נסבלות.
התופעה הרווחת ביותר בתחילת הטיפול היא ישנוניות, ובהקשר זה חשוב לשוב ולהדגיש את סכנת הנהיגה תחת השפעת התרופה ואת סכנת הנפילות, בפרט אם קמים בלילה מהמיטה. תופעות אחרות הן תחושות של סחרחורת ופגיעה בקואורדינציה ובזיכרון.
סכנה חמורה אחת, ונדירה מאוד, היא דיכוי נשימה, בעיקר בשילוב עם חומרים מדכאי נשימה אחרים, כמו אלכוהול ומשככי כאבים. אצל אנשים מבוגרים מאוד (נדיר שזה קורה לצעירים יותר) תיתכן גם תופעת לוואי פרדוקסלית של אי שקט.
הצגנו כאן רק חלק מתופעות הלוואי, אלה שאנחנו מזהים ביומיום או כאלה שראינו לנכון להדגיש. אנו ממליצים להעמיק בעלון התרופה, ולקרוא גם על תופעות הלוואי האחרות. אם יוותרו שאלות, שוחחו בהקדם איתנו או עם הרופא המטפל שלכם. אם מופיעה תופעת לוואי כלשהי שאינה מוכרת לכם, ולא קיבלתם הנחיה ברורה כיצד לנהוג עימה, התקשרו אלינו מיד. אם זה קורה מחוץ לשעות הפעילות או אם מסיבה כלשהי אין מענה, התייעצו מיד עם רופא זמין אחר. התייעצו באמת. קלונקס היא תרופה שלא מומלץ להפסיק ליטול אותה בבת אחת, ולפעמים הרופא יורה לכם להמשיך עוד זמן מה. הכול תלוי בתלונה.
כדאי שתדעו, שקלונקס והבנזודיאזפינים האחרים הם תרופות, וככל התרופות, הן נותנות מענה חלקי. לכאורה עדיף בלי מאשר עם, אבל אם הגעתם אלינו ורשמנו לכם תרופה, זה קרה רק אחרי שהשקענו מחשבה רבה בנזק שנגרם לגופכם ולנפשכם בהעדר טיפול. הנזק הזה הוא ממשי, וגורם סבל רב. חשוב מאוד לזכור שהוא נוכח, ושבידנו לסייע לכם במידה רבה בהקלתו.
