לתיאום תור

דיכאון | תסמינים של דיכאון | סוגי דיכאון | טיפול בדיכאון

קיט ברירת מחדל

דיכאון קליני

דיכאון הוא מחלה שכיחה מאוד שעשויה להיות מעט חמקמקה. לא תמיד אנחנו קולטים שאנחנו בדיכאון, כי לא תמיד הוא מתבטא דרך בכי או עצב. לעיתים הוא שקוף מבחינתנו, אבל פניו רבות: מועקה כבדה, עייפות וחולשה; קושי להירדם; חרדה אין סופית או בהלה מהעתיד; אובדן תיאבון ומשקל; עלייה במשקל בשל אכילה רגשית; תחושת ריקנות; אובדן עניין בפעילויות שבדרך כלל הסבו לנו הנאה; שקיעה במיטה במעין דמדומים. לפעמים אדם יכול להתרסק ולהיעלם בבת אחת, ולפעמים הוא פשוט דועך לאיטו, אבל ממשיך לתפקד איכשהו בגלל הכרח כלשהו. מצב דיכאון נמצא הרחק מעבר לעליות ולמורדות הרגילים של החיים, והשפעתו על תפקודו היומיומי של האדם, על מערכות יחסיו ועל תחושת הרווחה הכללית כבדת משקל.
נקודת הקיצון שכולנו חוששים ממנה וכולנו, גם הרופאים, מתקשים לזהות מראש היא האובדנות. בשנת 2020 דיווח משרד הבריאות על 6,200 ויותר ניסיונות התאבדות, בעיה לאומית העולה בסדרי הגודל שלה על סוגיות כמו טרור או תאונות דרכים.

דיכאון

מה גורם לדיכאון

חשוב להבין שדיכאון הוא מצב רפואי מורכב; הוא לא תולדה של חולשה אישית או פגם באופי. בדרך כלל לא ניתן להצביע על מחולל אחד המעורר אותו, אלא על שילוב של גורמים, ובהם נטייה גנטית, גורמים ביולוגיים, מצבים רפואיים שונים, סביבת החיים, אירועי חיים קשים ושלל גורמים פסיכולוגיים.

  • נטייה גנטית: היסטוריה משפחתית של דיכאון או הפרעות מצב רוח אחרות עלולה להגביר את הנטייה של אדם לפתח דיכאון. גנים מסוימים עשויים להשפיע על תגובתו ללחץ ועל הסיכון שיחווה דיכאון.
  • גורמים ביולוגיים: העדר איזון בנוירוטרנסמיטורים, הכימיקלים במוח, כגון סרוטונין, דופמין ונוראפינפרין; שינויים במבנה המוח ובאיכות תפקודו; הפרת האיזון ההורמונלי, בגיל ההתבגרות, בהיריון, אחרי לידה או בגיל המעבר – כל אלה עלולים לעורר דיכאון או להחמירו.
  • אירועי חיים קשים: הסיכון להתפתחות דיכאון גדל באירועים המערערים את שגרת החיים ואת תחושת הביטחון, ובהם אובדן אדם אהוב, קשיים כלכליים, קשיים בזוגיות, מעילה באמון ועוד כיוצא באלה.
  • מצבים רפואיים: ההתמודדות המתישה עם כאב כרוני, עם מחלות כרוניות כגון סוכרת ומחלות מעיים שונות, עם מחלות לב ועם הפרעות נוירולוגיות בהחלט עלולה להשרות דיכאון.
  • שימוש קלוקל בחומרים ממכרים: שימוש קלוקל או שימוש יתר בסמים או באלכוהול, כמו גם בתרופות מרשם מסוימות, עלול לחולל שינויים כימיים במוח ולהגביר את הסיכון לדיכאון.
  • גורמי אישיות: תכונות אישיות מסוימות, כגון הערכה עצמית נמוכה, פסימיות ונטייה לדפוסי חשיבה שליליים, עלולות להפוך את האדם פגיע יותר לדיכאון.
  • בידוד חברתי: העדר מעטפת חברתית ותחושת בידוד עלולים להחמיר מצב דיכאון.
  • חוויית טראומה: לחוויית טראומה בילדות או לאירועי חיים שליליים עלולה להיות השפעה ארוכת טווח על בריאות הנפש, המגבירה את הסיכון לדיכאון בבגרות. בישראל רווחת תופעת הפוסט טראומה בעקבות תגובת קרב (הלם קרב); גם היא מגבירה מאוד את הסיכון לדיכאון.

חשוב לציין שלא כל אדם שמצויים אצלו גורמי סיכון אלה יפתח דיכאון, ולא אצל כל מי שסובל מדיכאון יופיעו כל גורמי הסיכון. יתר כל כן, מופעי הדיכאון מגוונים ומשתנים מאדם לאדם בחומרתם ובדרך ביטוים.

דיכאון תסמינים | תסמינים של דיכאון | סימנים לדיכאון

דיכאון הוא מצב רפואי נפשי בדרגות חומרה שונות. הוא משפיע על מצב הרוח, על המחשבות ועל ההתנהגות, כלומר על חיי היומיום של האדם. כולנו חווים מדי פעם חלק מתסמינים של דיכאון; זה לא אומר שאנחנו בדיכאון, אבל אם הסימנים לדיכאון האלה נמשכים ומשבשים את היומיום שלנו, חיוני לפנות לעזרה מקצועית.
להלן מספר תסמיני דיכאון נפוצים:

  • עצב מתמשך או תחושת ריקנות – חוויה של סף בכי, קהות רגשית, של "אין בשביל מה", "אין טעם".
  • אובדן עניין במעגלים חברתיים ובפעילויות – נסיגה חברתית ותחושת ניכור ואי שייכות כלפי בני משפחה וחברים. אובדן עניין בפעילויות או בתחביבים שהסבו הנאה וסיפוק.
  • עייפות, אובדן אנרגיה, עצבנות ואי שקט – אפילו משימות קטנות נראות כמו מלחמת התשה והביצוע שלהן נמשך נצח. התנועה איטית ומסורבלת יותר וכך גם קצב הדיבור.
  • שיבוש דפוסי השינה – יש אנשים בדיכאון שסובלים מנדודי שינה – קשה להם להירדם או לישון ברצף – ויש כאלה שעשויים לישון הרבה יותר מהרגיל.
  • כאבים – חלק מהאנשים הסובלים מדיכאון חווים סובלים גם מסוגים שונים של כאבים, ובהם כאבי בטן, לרבות בעיות במערכת העיכול, כאבי ראש, כאבי גב, כאבי פרקים וכאבי שרירים, לעיתים ללא כל סיבה רפואית נראית לעין.
  • שינויים בולטים בתיאבון או במשקל – במצבי דיכאון יש כאלה שאוכלים הרבה יותר ועולים במשקל, ויש כאלה שמאבדים את התיאבון ויורדים במשקל.
  • תחושת חוסר ערך ורגשות אשמה מוגזמים – פעמים רבות אנשים בדיכאון מרגישים "לא שווים" או מאשימים את עצמם במצבם. הם עלולים לבקר את עצמם בחריפות ולהפגין ניכור ואי סלחנות כלפי מה שהם זיהו כפגמים, טעויות וכשלים שלהם.
  • קשיים קוגניטיביים – לאדם בדיכאון קשה להתרכז, לחשוב באופן מסודר ולקבל החלטות. גם זיכרון השליפה שלו נפגע.
  • מחשבות חוזרות על מוות או על התאבדות – העצב המתמשך ותחושת הריקנות בהחלט עלולים להוביל למחשבות על מוות או על התאבדות, ואף לניסיונות התאבדות.

יש סוגים שונים של דיכאון. נתייחס תחילה לסוג הנפוץ ביותר, דיכאון מז'ורי או, בשמו השגור בציבור, דיכאון קליני. לאחר מכן נתייחס לסוגי הדיכאון האחרים, הספציפיים יותר.

דיכאון מז'ורי

דיכאון מז'ורי (MDD) הוא הצורה הנפוצה ביותר של דיכאון. אנשים בדיכאון מז'ורי חווים מצב רוח ירוד מתמשך ואובדן עניין ברוב הפעילויות כמו גם אובדן ההנאה מהן. התסמינים פעילים רוב היום, מדי יום ביומו כמעט, ועלולים להימשך שבועות או חודשים.
באבחון דיכאון קליני בודקים אם תסמינים אלה הופיעו במשך שבועיים לפחות ושיבשו באופן חמור את התפקוד היומיומי. חשוב להכיר בכך שדיכאון קליני הוא מצב רפואי לגיטימי ולא מצב רגשי זמני שאפשר "לדפדף" אותו. למצב הזה יש, למרבה המזל, טיפול יעיל שנרחיב עליו בהמשך. אבל מצב שבו מטופל אינו מגיב כראוי לטיפולים סטנדרטיים, כולל תרופות נוגדות דיכאון ופסיכותרפיה, נקרא דיכאון עמיד לטיפול (TRD), הידוע גם בשם דיכאון עיקש. במצב זה תסמיני הדיכאון נמשכים או משתפרים רק בחלקם.
דיכאון עמיד לטיפול הוא מצב מאתגר ומורכב, הדורש את התערבותם של אנשי מקצוע מיומנים בתחום בריאות הנפש, שידעו לעקוב אחר מהלך המחלה, להעריך את תנודותיה ולנהל בזהירות את הטיפול. לגורמי המחלה השכיחים שמנינו לעיל (כמו נטייה גנטית, גורמים ביולוגיים, אירועי חיים וגורמים פסיכולוגיים) עשויים להצטרף במצב דיכאון עמיד גם הגורמים האלה, המקשים לתת טיפול יעיל:

  • מתח כרוני – חשיפה ארוכת טווח למתח עלולה להשפיע על מבנה המוח ועל תפקודו.
  • המצב הכללי – אם אדם סובל מהפרעות בריאות נפשיות אחרות או ממצבים רפואיים שונים לצד הדיכאון, זה עלול לסבך את הטיפול ולהפחית את שיעורי התגובה אליו.
  • היענות נמוכה לתוכנית הטיפול – יש מטופלים שאינם מקפידים על תוכנית הטיפול, לרבות משטר התרופות, החיוני ליעילות הטיפול ולהצלחתו.
  • אבחון שגוי – לפעמים האבחון הראשוני של דיכאון עלול להיות שגוי, ולהוביל לגישות טיפול לא נכונות.
  • משך טיפול לא מספיק – ייתכן שמשך הטיפול היה קצר מדי, ולכן לא הוביל לתוצאה הרצויה.

בהמשך נרחיב על סוגי טיפול שונים בדיכאון. רק נציין כאן שהטיפולים האלה עשויים לסייע במצבי דיכאון עמיד: טיפול משולב בתרופות נוגדות דיכאון שונות או הוספת תרופות אחרות להגברת התגובה; סוגים שונים של פסיכותרפיה, כגון טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT) או טיפול פסיכודינמי; טיפול בנזעי חשמל (ECT); גרייה מגנטית מוחית (TMS); טיפול בקטמין ואסקטמין, תרופות נוגדות דיכאון חדישות; השתתפות בניסויים קליניים החוקרים טיפולים חדשים בדיכאון עמיד.

סוגי דיכאון ספציפיים

  • הפרעה דו קוטבית (הפרעה ביפולרית בלעז; נודעה בעבר בשם מאניה דיפרסיה): הפרעה דו קוטבית כוללת תקופות של דיכאון מז'ורי המתחלפות בתקופות של מאניה או היפומאניה. באפיזודות מאניות אנשים נמצאים במצב רוח מרומם (אופורי) או נרגן. הם חשים כל יכולים, בעלי ביטחון מופרז, מדברים הרבה, ישנים מעט, המחשבה שלהם תזזיתית ("מעוף מחשבות") והם עלולים להידחף להתנהלות קדחתנית, למשל קניות לא מרוסנות, פעילות מינית בלתי מרוסנת, החלטות "אימפולסיביות" הרות גורל ועוד.
  • דיכאון אחרי לידה (PPD): דיכאון אחרי לידה מופיע אצל חלק מהנשים, והוא עשוי להתפתח בשבועות הראשונים אחרי הלידה ולפעמים אפילו חודשים אחריה. גם לו פנים רבות, אך על פי רוב הוא מלווה בעצב קיצוני, בחרדה, בתשישות ובתחושה של אי כשירות לטפל ברך הנולד. גורסים שדיכאון אחרי לידה הוא תולדה של שילוב של שינויים הורמונליים, מחסור בשעות שינה, גורמים רגשיים וחברתיים ואתגרי ההסתגלות לתפקיד חדש כהורה. כל אלה יכולים לתרום להתפתחותו.חשוב להכיר בכך ששינויים כלשהם במצב הרוח אחרי הלידה שכיחים למדי, ואף זכו לכינוי החביב "בייבי בלוז". אבל דיכאון אחרי לידה הוא חמור ומתמשך יותר, והתסמינים עלולים לשבש מאוד את יכולתו של אדם לטפל בעצמו ובתינוק. במקרה זה, זיהוי מהיר של דיכאון אחרי לידה וטיפול בו חיוניים הן ליולדת והן לתינוק.
  • דיכאון לא טיפוסי: דיכאון שתסמיניו שונים מתסמיני דיכאון טיפוסי, כגון תיאבון מוגבר, עלייה במשקל, שינה מוגזמת ורגישות קיצונית לדחייה בין אישית.
  • הפרעת דיכאון מתמשכת (PDD): בעבר כונתה דיסתימיה. זוהי צורה קלה יותר אך כרונית של דיכאון. התסמינים חמורים פחות מתסמיני דיכאון מז'ורי, אבל נמשכים זמן רב יותר (שנתיים ויותר, על פי ההגדרה הרשמית).
  • הפרעה רגשית עונתית (SAD): מצב דיכאון הנובע מעונות השנה. התסמינים מופיעים בדרך כלל במהלך הסתיו והחורף, כאשר שעות האור קצרות יותר, ונוטים להשתפר או אף להתפוגג באביב ובקיץ.
  • הפרעה דיספורית קדם וסתית (PMDD): זוהי גרסה חמורה יותר של תסמונת קדם וסתית (PMS), המשפיעה על חלק מהנשים לפני הווסת שלהן. עלולה לעורר תסמינים רגשיים ופיזיים המפריעים לחיי היומיום, ואשר חולפים על פי רוב עם הופעת הווסת.
  • דיכאון פסיכוטי: מופיע אצל אנשים עם דיכאון מז'ורי החווים גם הזיות (החושים מתקשים להבחין בין מציאות לדמיון) או אשליות (מחשבות לא נכונות של המטופל, שלא ניתן להפריכן).
  • דיכאון מצבי: ידוע גם כדיכאון תגובתי. קורה עקב אירועי חיים הרי גורל, כגון אובדן של אדם אהוב או אירוע טראומטי.

אבחון דיכאון

אבחון דיכאון נערך בדרך כלל בידי איש מקצוע בתחום הבריאות (פסיכיאטר מומחה, פסיכולוג או רופא ראשוני). התהליך כולל הערכה מקיפה של התסמינים, ההיסטוריה הרפואית ומידע רלוונטי אחר. במה נעזרים בתהליך האבחון?

  • ריאיון קליני: איש המקצוע יערוך עם המטופל ריאיון יסודי שתכליתו לאסוף מידע על תסמיניו, על משכם ועל כל טריגר או גורם לחץ. הוא ישאל אם עבר אירועי דיכאון בעבר ועל היסטוריה משפחתית של הפרעות מצב רוח.
  • בדיקה גופנית: ניתן לערוך בדיקה גופנית כדי לשלול כל מצב רפואי שיכול לגרום לתסמינים.
  • קריטריונים לאבחון: יש שני מדריכי אבחון שנוהגים להשתמש בהם לצורך אבחון: המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM-5) שמפרסמת האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית (ה-DSM-5 מפרט תסמינים ספציפיים ואת משך הזמן הנדרש לאבחון); המדריך ICD – International Classification of Diseases מטעם ארגון הבריאות העולמי. הגרסה המעודכנת שלו היא ICD-11.
  • חומרת התסמינים ומשכם: איש המקצוע הרפואי יעריך את חומרת הדיכאון, בסולם שנע בין קל לחמור, בהתבסס על עוצמת התסמינים, על משכם (שבועיים לפחות) ועל השפעתם על התפקוד היומיומי.
  • שלילת מצבים אחרים ואבחון דיפרנציאלי: איש המקצוע ישלול מצבים רפואיים או פסיכיאטריים אחרים, ויבחין בין דיכאון להפרעות מצב רוח או מצבים רפואיים שעשויים להיות להם תסמינים דומים ועלולים להיראות כדיכאון או להתחולל במקביל אליו.
  • שאלוני דיווח עצמי: לפעמים ניתן להשתמש בשאלוני דיווח עצמי סטנדרטיים, כדי להעריך את חומרת תסמיני הדיכאון ולעקוב אחר ההתקדמות במהלך הטיפול.
  • מידע מהסביבה הקרובה: במקרים מסוימים נעזרים במידע המגיע מבני משפחה או מחברים קרובים, כדי להרחיב את ההבנה בנוגע למצבו של המטופל.

חשוב לציין שדיכאון הוא אבחנה קלינית, ואין בדיקת מעבדה או מחקר הדמיה כלשהם המאפשרים לאבחן אותו באופן מוחלט. איש המקצוע בתחום הבריאות מסתמך על ניסיונו המקצועי ועל מומחיות הקלינית, כדי להגיע לאבחנה מדויקת ככל האפשר.

טיפול בדיכאון

טיפול בדיכאון מתחיל במודעות הפרט אליו. זו מובילה לפנייה לעזרה, שעשויה לסייע להיחלצות מהירה ככל האפשר מהמשבר. הטיפול בדיכאון יכול להשתנות בהתאם לחומרת התסמינים, הצרכים האישיים וההעדפות. לעתים קרובות טיפול בדיכאון כרוך בשילוב של גישות שונות לניהולו היעיל. להלן מספר טיפולים נפוצים בדיכאון:

  • פסיכותרפיה (טיפול בשיחות) – צורות שונות של פסיכותרפיה, כגון טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), טיפול בין אישי (IPT) וטיפול פסיכודינמי, יכולות לעזור לאנשים לזהות ולשנות דפוסי חשיבה שליליים, לפתח אסטרטגיות התמודדות ולשפר את היחסים הבין אישיים.
  • תרופות נגד דיכאון – יש סוגים שונים של תרופות נגד דיכאון, כגון לוסטרל ממשפחת מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין סלקטיביים (SSRI), תרופות מעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין-נוראפינפרין (SNRIs), תרופות נוגדות דיכאון טריציקליות (TCA) ותרופות נוגדות דיכאון חדישות כמו קטמין ואסקטמין. תפקידן לסייע באיזון הכימיקלים במוח ולהקל על תסמיני הדיכאון.
  • טיפול בנזעי חשמל (ECT) – הליך טיפולי רפואי שבו מועבר זרם חשמלי קצר למוח החולה כדי לגרום התפרצות חשמלית זהה לזו שרואים אצל אנשים הסובלים מאפילפסיה. ההתפרצות החשמלית המבוקרת והחוזרת מחוללת שינויים רבים בתפקוד המוח, ומפעילה גנים המעורבים בייצור חומרים המופרשים במוח, כגון נוראפינפרין, סרוטונין ודופמין. בהשוואה לתרופות, לטיפול בנזעי חשמל השפעה חזקה לאין ערוך בהפעלת גנים אלה, ולכן הוא נחשב לטיפול היעיל ביותר במצבי דיכאון קשה.
  • גרייה מגנטית מוחית (TMS) – הליך לא פולשני המשתמש בשדות מגנטיים כדי לעורר אזורים ספציפיים במוח הקשורים לוויסות מצב הרוח. מטרתו דומה למטרת הטיפול בנזעי חשמל, אבל בהיותו לא פולשני ולכן עדין יותר, השפעתו פחותה בהשוואה אליו.
  • אימוץ אורח חיים בריא – שמירה על תזונה מאוזנת, שינה מספקת, פעילות גופנית סדירה, צריכה מבוקרת של אלכוהול והימנעות מסמים (למעט תרופות מרשם) חיוניות להחלמה מדיכאון.
  • מיינדפולנס ומדיטציה – מדיטציה ויוגה הן כלי מצוין להפחתת מתח ולשיפור הבהירות והחוסן המנטלי.
  • קבוצת תמיכה – השתתפות בקבוצת תמיכה עם אנשים שחווים אתגרים דומים יכולה להציע הכלה, הקשבה, אסטרטגיות התמודדות חשובות, ליווי מתמשך ותחושת קהילה.
  • טיפול זוגי או משפחתי – במקרים שבהם דיכאון משפיע על מערכות היחסים הקרובות, שיתוף בני זוג או בני משפחה בטיפול יכול להועיל.

כל אדם באשר הוא עלול למצוא את עצמו במצב דיכאון. זכרו, זה בסדר לבקש עזרה, ואתם לא צריכים להתמודד לבד. פנו לחברים, לבני משפחה או לאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש שיכולים לספק תמיכה וסיוע במסע להחלמה. חשוב להכיר בכך שהחוויה של כל אדם בדיכאון ייחודית, ולא כל הטיפולים יהיו יעילים לכולם באותה מידה. אפשרויות הטיפול מגוונות, ולפעמים לוקח זמן עד שמוצאים את הטיפול הנכון או את השילוב הנכון של טיפולים. לכן חשוב לפנות לפסיכיאטר פרטי מומחה שידע לבנות את תוכנית הטיפול היעילה ביותר.
ד"ר אילן וולקוב, פסיכיאטר מומחה לטיפול בדיכאון, ומכון מיינדמי (MindMe) מציעים לכם מעטפת מקצועית מקיפה, ובמרכזה תוכנית טיפול פרטנית ומותאמת אישית. מוזמנים להתקשר עכשיו ולתאם תור.

קביעת תור ויצירת קשר