סכיזופרניה היא אולי המחלה המאיימת ביותר בין מחלות הנפש, זו שלא פעם קשה להזכיר את שמה. 1%-2% מהאוכלוסייה מאובחנים בסכיזופרניה. מחלת סכיזופרניה מתפרצת אצל גברים בשנות ה-20 לחייהם, ואצל נשים על פי רוב כעשור מאוחר יותר.

מה זה סכיזופרניה (בעברית שסעת)

המונח סכיזופרניה הגיע מלטינית, Schizophrenia, ומקורו ביוונית. פירושו הוא מוח או שכל מפוצל או שסוע. בעברית סכיזופרניה נקראת שסעת, אבל סכיזופרניה אינה "פיצול אישיות", בלשון העם, או הפרעת זהות דיסוציאטיבית, במינוח מקצועי, אלא פיצול או העדר תיאום בין תפקודים שונים של הנפש – רגש, חשיבה, התנהגות. יש לציין שהמונח סכיזופרניה, המקובל בסיווג הפסיכיאטרי, אינו מקיף את כל הצורות והביטויים של הפרעה מורכבת זו.

סכיזופרניה תסמינים

סכיזופרניה היא הפרעה נפשית מורכבת וקשה המשפיעה על מחשבותיו, על רגשותיו ועל התנהגותו של האדם. מאפיין מרכזי שלה הוא מחשבות שווא (דלוזיות), מחשבות שגויות, שהחולה חווה אותן כאמת מוחלטת שלא ניתן להפריך אותה. לא פעם מדובר בחשדנות רבה כלפי הסביבה, גם הקרובה ביותר. לפעמים אלה מחשבות על שליחות מיוחדת או על תפקיד מיוחד, לפעמים הצפה של מחשבות הנשמעות לסביבה בלתי הגיוניות בעליל. מאפיין מרכזי אחר הוא הזיות (הלוצינציות) או הפרעות תפיסה, בלבול חושי; למשל: שומעים קולות, בדרך כלל מעליבים או פוגעניים, או רעשים לא מוסברים; רואים דברים שאינם שם. ההפרעה נוטה להחמיר עם השנים, ולצד התסמינים הבולטים לעין מופיעים תסמינים שקופים יותר (חלקם אולי כתופעות לוואי תרופתיות מצטברות), כמו איבוד עניין, התרחקות מהסביבה, צמצום בכל תחומי התפקוד והחיים. רבים מההומלסים אובחנו בסכיזופרניה. תסמיניה של ההפרעה עשויים להשתנות בחומרתם וגם לבוא וללכת עם הזמן. בדרך כלל מסווגים אותם לפי שתי קבוצות עיקריות: תסמינים חיוביים ותסמינים שליליים.

תסמינים חיוביים הם תסמינים הגורמים לחולה לייחס למציאות או להוסיף לה היבטים שאינם נמצאים בה באמת. הם משקפים תפיסה מעוותת של המציאות.

• הזיות (הלוצינציות) – אלה תפיסות חושיות כוזבות שגורמות לשמוע קולות, לראות דברים שאינם, לחוש תחושות מוגזמות או אפילו להריח ריחות מדומיינים. הזיות של שמיעת קולות הן הנפוצות ביותר בסכיזופרניה.
• חשבות שווא (דלוזיות) – בדרך כלל אלה מחשבות שאין להן אחיזה במציאות, אבל אי אפשר להפריך אותן דרך ההיגיון או ראָיות בשטח. מחשבות שווא נפוצות אצל סכיזופרנים הן מחשבות שווא של רדיפה, פרנויה (מישהו מרגל אחריי), מחשבות גדלוּת ("אני יודע מה צריך לעשות כדי להציל את העולם"), מחשבות שווא גופניות ("יש לי נמלים מתחת לעור") ומחשבות שווא ביזאריות ("הקריינית בטלוויזיה דיברה ממש אליי").
• חשיבה לא מאורגנת – מאובחנים רבים מדווחים על "בלגן במוח", על הקושי שלהם לסדר ולארגן את המחשבות. הדיבור שלהם לא קוהרנטי. הם עשויים לקפוץ מנושא לנושא, כשאין קשר הגיוני בין הנושאים. הם מתקשים לנהל שיחה – מפסיקים פתאום לדבר או אומרים דברים חסרי שחר או עמומים ואפילו ממציאים מילים שרק הם מבינים.

תסמינים שליליים משקפים פגיעה בתפקוד התקין, לעיתים עד כדי שיבושו המוחלט. תסמינים שליליים התחלתיים, כמו הסתגרות חברתית, הזנחת ההופעה החיצונית וההיגיינה האישית, עלולים להופיע שנים אחדות לפני שהאדם חווה את ההתקף החריף הראשון. הם הולכים ומחמירים בהדרגה, עד שלא ניתן עוד שלא להבחין בהם. על פי רוב התסמינים השליליים מתמשכים וקשים לטיפול יותר מתסמינים חיוביים.

• השטחה רגשית – קהות רגשית או העדר ביטוי רגשי, הגורמים לאדם להיראות מרוחק רגשית או לא מגיב.
• אדישות ואיבוד עניין – אובדן ההנאה מפעילויות שהיו מהנות; אובדן עניין בעיסוקים שהאדם מעורב בהם (עבודה, לימודים); הזנחת המטלות היומיומיות של תחזוקת בית והיגיינה אישית.
• נסיגה חברתית – צמצום הקשרים החברתיים והימנעות מתקשורת עם אחרים, ובעקבותיהם בידוד חברתי.
• נסיגה קוגניטיבית – קושי בזיכרון לטווח קצר וביכולת לשמור מידע; קושי במיקוד ובהחזקת קשב; קושי במשימות הדורשות תכנון, ארגון ופתרון בעיות; קושי בחשיבה מופשטת.

סכיזופרניה גורמים

אף שמיטב המדענים והרופאים חוקרים כבר שנים רבות את ההפרעה, טרם נמצא הסבר ברור לגורמיה. אחת התיאוריות הרווחות אומרת שעודף דופמין (מתווך עצבי הקשור לתחושת הנאה ולמערכת התגמול) באזורים מסוימים במוח מחולל את התסמינים הקליניים, ולכן המטרה העיקרית של התרופות שרושמים ללוקים במחלה היא לאזן את רמת הדופמין. המחקר מלמד שמדובר, קרוב לוודאי, בשילוב של תורשה (מועדוּת גנטית כלשהי להפרעה) ונסיבות חיים (טראומות, סמים, חולי גופני כלשהו), הגורם לפריצת המחלה.

סוגי סכיזופרניה

סכיזופרניה פרנואידית – בסוג זה בולטים בעיקר התסמינים החיוביים של מחשבות שווא (דלוזיות) והזיות (הלוצינציות), הנסובות בדרך כלל על עניין אחד; למשל: "אני שומע קול שאומר לי מה לעשות." "מישהו מעוניין לפגוע בי בגלל שאני אדם מיוחד." תסמינים אלה מעוררים מצוקה גדולה וחרדה. החולה עלול לסכן את עצמו או את הסביבה, משום שאינו מבחין בין המציאות לבין מחשבות השווא או ההזיות.
סכיזופרניה קטטונית – בסוג זה בולטים בעיקר תסמינים שליליים עם מאפיינים מוטוריים. סכיזופרניה קטטונית עשויה להתבטא בשני אופנים הפוכים: אי שקט, תזזית ופעילות יתר; ירידה ברמת הפעילות עד כדי קפיאה במקום באותה תנוחה, לפעמים שעות רבות. התנועה של החולה נראית חסרת תכלית, מוזרה ואוטומטית. פעמים רבות הוא מתקשה לנהל את צרכיו הבסיסיים, ובהם שינה ואכילה, והוא עלול להיות מסוכן לעצמו או לסביבה.
הפרעה סכיזואפקטיבית – מצב בריאותי נפשי המשלב מאפיינים של סכיזופרניה – תסמינים פסיכוטיים כמו הזיות ומחשבות שווא – ותסמינים של הפרעות מצב רוח, כמו הפרעה דו קוטבית או הפרעת דיכאון מז'ורי. יש לזכור שגם הסכיזופרניה כשלעצמה עשויה לעורר אצל החולים תחושות קשות, ולכן אבחון הפרעה סכיזואפקטיבית נשען על ההבנה ששתי ההפרעות פעילות בעת ובעונה אחת, לאורך תקופה. התסמינים הנפוצים של הפרעה סכיזואפקטיבית הם הזיות, מחשבות שווא, חשיבה לא מאורגנת, שינויים במצב הרוח, אפיזודות דיכאוניות, אפיזודות מאניות וקושי בתפקוד היומיומי.
התקף פסיכוטי
התקף פסיכוטי או אפיזודה פסיכוטית או מצב פסיכוטי קורים לכאורה פתאום, ומפתיעים בעוצמתם, הן את האדם שעובר את החוויה וחש מצוקה ובלבול, ופעמים רבות מתנתק ומסתגר בתוך עצמו, והן את סביבתו המבולבלת, המופתעת והמבוהלת גם היא. פעמים רבות מופיעים, כאמור, תסמינים התחלתיים זמן רב לפני התפרצות המחלה, אבל אדם שאינו בעל מקצוע בדרך כלל לא מקשר ביניהם ולא מזהה אותם כתופעה מאורגנת שיש למהר לטפל בה. כשקורה התקף כזה, יש חשיבות גדולה להגיע מהר ככל האפשר לאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, כמו פסיכיאטר מומחה לצורך הערכה, אבחון וטיפול.

טיפול בסכיזופרניה

זה אתגר לא קטן לרתום לטיפול אדם שעובר התקף פסיכוטי. כשפורצים התסמינים הגלויים לעין, קשה מאוד לשכנע אדם שבטוח ללא צל של ספק שרודפים אחריו, ש"אתה רק מדמיין את זה; אין שם כלום" ושהוא זקוק לטיפול. הוא לא קולט שהוא זקוק לטיפול. הוא חושב ש"נפלת על השכל". כשהוא נכנס למצב של הסתגרות וניתוק, הקושי גדל. ואם המחלה הופכת כרונית, תסמיני ההסתגרות גורמים לא פעם לאדישות למצב ובעקבותיה לנשירה מטיפול.
בקרב הפסיכיאטרים רווחת ההסכמה, שככל שמקדימים להתחיל בטיפול, ניתן להאט את הפגיעה המוחית, ולכן ברגע שעולה חשד או חשש, חשוב להיפגש מהר ככל האפשר עם פסיכיאטר. בפגישה הוא יעריך את המצב באמצעות סדרת שאלות, ויבקש להבין דרכן את אופן החשיבה של המטופל ואת מהלכה וגם לשלול מצבי גוף או נפש אחרים שבהם ייתכנו תסמינים נפשיים משניים; למשל: גידול במוח, השפעה של סמים או פגיעה באיזון המינרלים בדם. אלה בהחלט עלולים להוביל, הן למחשבות שווא והן להפרעות חושיות שונות. גם דיכאון עמוק עלול לחולל מצב פסיכוטי סוער. כשתתבהר תמונת המצב, ישוחח הפסיכיאטר עם המטופל על תוכנית הטיפול.

אנחנו יודעים במיינדמי (MindMe), וגם מצהירים על כך בפה מלא: הטיפול התרופתי בהפרעות פסיכוטיות איננו שלם ואף לא אידיאלי, אבל העולם הזה הולך ומתפתח, ויש כיום תרופות משופרות, המצמצמות את תופעות הלוואי. לכן חשוב מאוד הדיאלוג עם הפסיכיאטר, כדי למצוא את המשלב המתאים למטופל. טיפול שנעשה בזמן עשוי לשפר מהותית את סיכויי ההחלמה.